<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ה</h1>
<h2>דף פב.</h2>
הלוקח מבעל הבית אחד מאותו ואת בנו יכול להכריח הבעל הבית שישחוט הוא תחלה ואחר כך ימתין הבעל הבית לשחוט האחרת עד למחר כך הוא בתוספתא דחולין. ובמשנה בזה הפרק שנים שלקחו מבעל הבית אותו ואת בנו יכול לכוף לוקח ראשון שישחוט הוא ראשון מן הדין ואם קדם ב' ושחט זכה וימתין ראשון עד למחר ואם שנים לקחו משנים מוכרים אין יכולין לכוף זה את זה לשחוט ראשונה. בד' פרקים בשנה המוכר לחבירו צריך להודיע אמה או בתה מכרתי לשחוט היום ואלו הן ערב פסח וערב עצרת וערב ר"ה וערב י"ט האחרון של חג ובגליל ערב צום כפור. ודוקא בזמן שאין ריוח [אבל יש ריוח] אין צריך להודיעו פי' רש"י בזמן שאין ריוח כלומר שמכר שתיהן ביום א' אבל יש ריוח כלומר שמכר ראשונה אמש והשנייה ערב י"ט אין צרי' כי לא נאמ' בודאי אותו של אמש ישחוט היום שהוא ערב י"ט והרמב"ם ז"ל כתב שאין ריוח כלומר שהלוקח באחרונה נחפז והוא סמוך לחשכה כי בודאי מאחר שנחפז ללוקחה היום ישחטנה אבל אם יש ריוח כלומר שאין הלוקח הב' נחפז כגון שלקחה בבקר סמוך למקח ראשון אין צריך כי שמא לא ישחטנה היום. וראשון עיקר וכן כתב הרא"ש. וכן המוכר אותו ואת בנו לחתן ולכלה צריך להודיע לשני כי בודאי ביום אחד ישחטו. אלו הדינין פשוטין במשנה בחולין וכתב הרמב"ן שאם לא הודיעו באלו הזמנין ונודע לו ללוקח אחר כך ואין יכול לשחטה היום הוי מקח טעו' וכן מסתבר בזה. באלו הד' פרקים שכתבתי למעלה משחיטי' הטבח בעל כרחו כלומר שאם לא נתן לו דינר אפילו שוה הבהמה אלף זוז אינו מוצא למכו' השא' שוחט בעל כרחו ונותן לו בשר בדינר כי העמידו דבריהם על דין תורה באלו הפרקים כי דבר תורה מעו' קונו' או אם זכה לו על ידי אחר כמו כן כי באלו הזמנין זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ובזמנין אחרים חוב הוא לו שמוצא הוצאות ואין חבין אלא בפניו לפיכך אם מתה הבהמה הפסיד הדינר הלוקח ובשאר זמנין לא הפסיד הדינר כי לא משך זה הדי' פשוט בחולין.
